בלוג האוכל של שרית עטר

השבוע נפגשנו חברי המטבח הנודד, פעם ראשונה מאז שפרצה המלחמה, בכרם הירוק המקסים של קיבוץ מגל. למי שחדש כאן אסביר בקצרה, המטבח הנודד נולד עם תחילת הקורונה, עת כל המסעדות, המלונות ואולמות הארועים היו סגורים וספקים של תוצרת חקלאית נשארו, גם אחרי תרומות עם כמויות אדירות של סחורה שאין מה לעשות איתה. לקצר סיפור ארוך, הגענו קבוצה של שפים, בשלנים ובלוגרים, כל פעם לספק אחר ובישלנו תחת קורתו מנות טעימות ומרהיבות, מבוססות על חומרי הגלם הגדלים בשדותיו. הבישול נעשה ממש בשטח, תחת כיפת השמיים

נר ראשון של חנוכה כבר ממש כאן וכל מה שאני רואה סביבי, מולי, מאחורי ומצדדי זה אנשים שרק מחפשים מה לזרוק לשמן עמוק. מה אני יכולה לעשות? אני גרה באינסטגרם ובגיזרת המתכונים שמתחממת לקראת החג - זה מה שאני רואה. אז גם אצלי במטבח כמובן הדלקתי מבערים, חיממתי מנועים ושמן עמוק והכנתי סופגניות מתפוחים ובצק בירה, שלפני הכל אגיד שהאלכוהול שבבירה מתנדף בחום של הטיגון ולא פחות חשוב – אין לבצק טעם של בירה. התפוחים לעומת זאת כן מורגשים. גם בטעמם וגם במרקם שלהם שמתרכך ומתמזג עם הבצק. אלו לא סו

עוד מעט חנוכה ואני עוברת על כל מתכוני החג שיש לי ובמקביל צופה במתכוני חג הטיגונים הזה שמסתובבים ברשת וחושבת לעצמי שעם כל הכבוד ויש כבוד! למסורת הלביבות והסופגניות – לא חייבים לטגן הכל בשמן עמוק. אפשר לחגוג את נס פח השמן מבלי ליפול לפח השומן שיידבק לנו אתם יודעים כבר לאיזה איבר בגוף... ובכלל, תמיד מבין האורחים יש לפחות מישהו אחד שבדיוק עבר לתזונת קיטו דלת גלוטן, ומגש מפנק של אנטיפסטי הוא פתרון מושלם לאירוח לכל סוגי האורחים, הוא משביע, משתדך טוב עם אירוח חלבי או בשרי ולי אישית